פסק-דין בתיק עת"מ 51470-01-13

זוהי עתירה מנהלית כנגד החלטת המשיבה מיום 16.8.12 אשר דחתה על הסף את בקשת העותרת להעניק לה מעמד של פליט.

לחילופין, ביקשה העותרת, להעביר את עניינה לבחינה מחודשת ופרטנית ולקיים בעניינה הליך ראוי, סביר ומידתי ועוד לחילופין, להורות לא לגרש את העותרת בהתאם לעקרון אי ההחזרה.

העובדות:

1.         העותרת היא נתינת ניגריה, ילידת 1985, אשר נכנסה לישראל ביום 4.1.12 באשרת תייר ב/2.

2.         לאחר שנכנסה העותרת לישראל היא פנתה למשיבה בבקשה לקבלת מקלט מדיני.

3.         ביום 16.8.12 נערך לעותרת ראיון לבחינה מקדמית של בקשתה.

הראיון הוקלט ונערך בנוכחות בא כוחה דאז עו"ד עאמר אסדי.

בהחלטה מאותו יום נדחתה הבקשה.

4.         כנגד החלטה זו הוגשה העתירה נשוא פסק דין זה.

טענות העותרת:

5.         העותרת טוענת כי ברחה ממדינת מוצאה ונרדפה באופן אישי ע"י קבוצת  "בוקו חראם" (להלן: "קבוצת בוקו חראם" או "הקבוצה").

אביה הצטרף לקבוצת בוקו חראם בשנת 2008 והנהגת הקבוצה דרשה מכל בני המשפחה להתגייס לשורותיה שאם לא כן יהרגו כולם.

אחיה נכנע ללחץ הקבוצה והצטרף לשורותיה אולם אלה המשיכו לאיים ולהפעיל אלימות כלפי שאר בני המשפחה וביניהם העותרת, על מנת שכל בני המשפחה יצטרפו לקבוצה.

            ביום 31.12.10, הכל לטענת העותרת, הופצצה הכנסיה אליה הלכו אם העותרת ואחותה, דבר שגרם לכאוס, הרס, פגיעה ברכוש ואובדן חיי אדם.

            מאוחר יותר התגלה כי קבוצת "בוקו חראם" לקחה אחריות על הפיגוע.

6.         העותרת חששה לחייה בשל היותה נרדפת ע"י הקבוצה לאור סירובה להצטרף לשורותיה, לאור העובדה כי הצליחה להינצל מהפצצה בכנסיה ומשום שרדיפתה ע"י הקבוצה היתה אישית.

7.         לטענתה, חברי הקבוצה הגיעו לביתה מספר פעמים ונקטו כלפיה באלימות פיזית וכשברחה מביתה איתרו את מקום מחבואה בכנסייה.

8.         העותרת טוענת כי ניסתה להעתיק את מקום מגוריה למקום אחר אולם המשטרה המקומית לא התערבה וכאשר הסכנה לחייה גברה נאלצה להימלט מניגריה לישראל.

            משום כך, טוענת העותרת, העתקת מקום מגוריה לאזור גאוגרפי אחר לא יפתור את הסכנה לחייה.